כמה חשוב לפספס בקשר

היקשרות בטוחה נוצרת דרך תנועה מתמשכת של קשר. דרך רגעים של קרבה, פספוס, התכווננות וחיבור מחדש.

כמו שתינוק לא זקוק להורה מושלם כדי לבסס תחושת ביטחון בעולם, כך גם הביטחון נבנה מתוך אין ספור רגעים שבהם יש איתות, יש פספוס, ואז מגיעה הקשבה חדשה. ניסיון נוסף. מפגש מחודש.

כך גם בזוגיות. הביטחון בקשר נבנה דווקא ברגעים שבהם משהו נסדק. כשפגענו, התרחקנו, לא הבנו. ואז בחרנו להישאר. להיפגש מחדש עם לב פתוח, עם רכות, עם רצון להבין ולהתקרב.

הלב לומד לסמוך דרך תיקון. דרך החוויה שאפשר לעבור יחד גם רגעים מורכבים ולהישאר מחוברים.

השאיפה לעבור את החיים בלי רגעים של פספוס אינה מציאותית. אנחנו נפספס אחד את השנייה. השאלה היא מה יקרה אחרי הפספוס.

חמלה, סליחה, לקיחת אחריות ויכולת לראות מחדש אחד את השנייה הן כוח מרפא אמיתי בתוך קשר. אי אפשר לשנות את מה שכבר קרה, אבל אפשר להחזיק אותו יחד באנושיות, ברכות.

אני פוגשת שוב ושוב את הרגעים היקרים האלה. רגעים שבהם זוג מפסיק לחפש מי צודק ומי אשם ומוכן להיות עם מה שקרה ומה שזה העלה בקשר ולהחזיק את זה יחד. 

ואז יש גל של תקווה, אמיתית כזאת מבפנים. 

ואז אפשר להרגע ולאהוב.