undoing aloneness

ואו, המון זמן לא כתבתי כאן והרבה עבר על כולנו.

השנה וחצי האחרונות טלטלו את עולמי, ואני בוחרת לכתוב הפעם דרך הפריזמה של מה שנותן לי תקווה. בתקווה שזה יכול לתת ערך גם לכם.

בשנים האחרונות אני מעמיקה את הלמידה, החקירה והעבודה  שלי על קשר. קשר בין אנשים. מערכות יחסים. דבר כל כך בסיסי בטבע האנושי וכל כך לא מבן מאיליו.

אני נוכחת לראות שזה הכח הכי עוצמתי לריפוי וצמיחה שאנחנו יכולים לעבוד איתו כבני אדם. מחקרים מראים שהדבר היחיד שמנבא אושר, בריאות ואריכות ימים הוא איכות מערכות היחסים שלנו.

כלומר כמה אנחנו קרובים, מעורבים רגשית, נוכחים וזמינים אחד לשני- משפיע על הגוף והנפש שלנו ברמה הכי עמוקה ומורגשת.

כבני אדם, אנחנו זקוקים אחד לשני, אנחנו לא משגשגים בחיים של לבדות והסתמכות עצמית (מי כמוני יודעת...). 

ויחד עם זאת, רובנו למדנו להגן על עצמנו מתלות ופגיעות בהמון דרכים. דרכים חכמות ויעילות, אבל גם מרחיקות ומבודדות.

המושג undoing aloneness (דיאנה פושה) הוא עולם ומלואו עבורי גם כמטפלת וגם במסע האישי שלי. 

כשאני יושבת מול זוג, אנחנו לומדים יחד איך לעשות בטוח מספיק אחד לשני כדי להתחיל לקלף את שכבות ההגנה ולהיות יחד במצב ליבתי.

הפצעים העמוקים שחיים בתוכנו, מופעלים באופן חי ומורגש בחדר הטיפול הזוגי ואנחנו לומדים להאט שם את התגובתיות  ולרכך את הבהלה והכאב שעולים. להתמיר ריחוק וניכור, לרוך תמיכה וקרבה.

במילים פשוטות אנחנו לומדים לבוא אל הקשר בעת מצוקה, לקבל ולתת תמיכה, הגנה וביטחון אחד לשני.

זהו תהליך עמוק ומרגש של חיזוק והעמקת החיבור רגשי בין בני זוג.

והחיבור הזה הוא משאב מטורף לכל אחד מבני הזוג.

הוא ההבדל מלפעול בעולם במוד הישרדותי או לחיות מתוך ביטחון עמוק שמאפשר משחק וחקירה.

בימים אלה במדינה שלנו, לראות את האפשרות לשלום,

לשלום בית, לרוך ולחמלה איפה שלפני רגע היה גיהנום-

זה עבורי נחמה גדולה ותקווה.